מודה לחיל האוויר על ההזמנה לשאת דברים לזכרו של סרן אורי מנור ז"ל.
אני מורה בבית הספר הריאלי בחיפה ואת אורי הכרתי מכך שהייתי מאמן נבחרות הכדורסל של בית הספר. דרך אגב, אורי היה גם בנבחרות האתלטיקה של בית הספר ותלמיד מצטיין.
כבר מכיתה ח' בה נערכה אליפות חיפה בכדורסל הכרתי את אורי וקל היה להבחין בו. אורי בלט קודם כל בצד הפיזי, גדול, גבוה וחזק ולאט לאט הכרתי ילד באמת מדהים. עודד תמיד, גם במגרש וגם מחוצה לו. כיוון, דיבר, מסר, קלע ושמר בדיוק כמו שחקן שכל מאמן רוצה ואוהב. כמובן שזכינו במקום הראשון. כך גם היה בכיתה ט אלא שכאן הגיע גם שיא נוסף, זכייה באליפות הארצית בכדורסל במקום הראשון. באליפות זו חיזק אורי את מה שכבר ידעתי עליו פייטר ענק ואופטימי. רק לסבר את האוזן, היינו צריכים לנצח במשחק האחרון 24 הפרש כדי לעלות לגמר, ואורי האופטימי, נטע בלב החברה שזה אפשרי ואכן, ניצחנו במעל 30 הפרש. עלינו וזכינו בגמר הארצי.
בהמשך, זכינו גם באליפות חיפה בכיתות יא-יב. בשנה זו נרקמה מערכת יחסים בין הריאלי לבין בבית ספר בהונגריה, והוזמנו לטורניר חגיגי בינלאומי בכדורסל בעיר שנקראה באיה. בהכנות כבר ראיתי כמה אורי מחבר את כולם, הצחוקים שלו והעידוד הבלתי פוסק שלו האימונים היו פשוט הנאה. נסענו לטורניר, זכינו במקום הראשון וחזרנו מלאי חוויות. אורי היה כמו חניך תורן, כל בעיה, שאלה הובאה על ידו אלינו והכל בחיוך ובנועם. אני זוכר, שאמרתי ליגאל מורה שיצא בראש המשלחת שבטח עוד מעט אורי יבוא להתלונן על המגורים שקבלנו. הכל ישן. פנימייה כמו העולם השלישי. אבל כלום. כנראה זה רק הפריע לנו המבוגרים.
בשבילי אורי מעבר לשחקן, היה איכותי, בעל דרך ארץ, אישיות עם ערכים. בצד הרצון לנצח, אף פעם לא הרים את הקול, לא צעק על שחקנים או שופטים והכל נעשה בחיוך ובנועם. לבית הספר הריאלי יש סמל עליו כתוב – והצנע לכת. זה אורי. לא התרברב, לא השתחצן ובהחלט היה צנוע. כנראה שהחיבור שלי לאורי, היה כזה גדול ולכן זה היה רק טבעי בשבילי, שאחרי שנהרג לקיים טורניר כדורסל לזכרו בבית הספר. טורניר שנערך השנה בפעם ה 20 ומשתתפים בו בני מחזור של אורי שיכולים עוד לרוץ, נבחרת הריאלי שכבר כמה שנים משחקת בליגת העל בכדורסל לבתי ספר וכמובן טייסים מטייסת 106 בה שירת אורי. זה לא ברור מאליו שנשארו קשרים מצוינים עם חבריו של אורי ואשתי ואני שומרים עד היום קשרים נפלאים עם משפחתו המקסימה הוריו כרמלה ושמוליק, אחיו תום ומשפחתו (שגם שיחק כדורסל בבית הספר) ואחותו גליה ומשפחתה. בני יותם הלחין את השיר בלהה שמרגש אותנו בכל שנה בה הוא מושמע בטורנירים לזכרו של אורי.
ביום שעבור הטייסת הוא יום של התחדשות לא נותר אלא לקוות שבצד ההתחדשות לא נשכח את העבר ובמיוחד את אלה שלא זכו לראות את הבית החדש.
תמשיכו להזכיר, לזכור ולהעביר את מורשתו של אורי ז"ל הלאה, בשילוב הציווי של "והצנע לכת" עם החתירה למצויינות בכל התחומים.