אורי מנור – קורות חיים
בוגר מחזור ע"ה (1995) של בית הספר הריאלי בחיפה. סיים את לימודיו בהצטיינות יתירה.
שחקן טניס וכדורסל (יחד עם נבחרת בית הספר נסע לטורניר כדורסל בהונגריה.
בטורניר זה, המתקיים עתה לזכרו של אורי – מוענק גם גביע על שמו).
אורי שחק כדורסל גם ב"הפועל חיפה", מכבי נשר ונבחרת "בית הלוחם".
היה חבר בארגון הצלילה התת-ימית.
שלוש פעמים הצליח אורי להציל חברים ממוות:
פעם ראשונה, בעת צלילה במפרץ אילת, כשזיהה מצב מצוקה אצל חבר ודאג לרתק אותו לסלע עד שהגיעה עזרה.
ופעמיים נוספות בטייסת: כוחו הפיזי העצום עזר לו להחזיק "חופה" של כלי טייס שהחלה לקרוס מעל ראשו של אחד הטכנאים ופעם נוספת כשחבית ענק התגלגלה מעל לראשו של אחד החיילים.
מפקד הטייסת בדברי ההספד של אורי אמר:
"אורי היה שילוב מופלא של ילד ענק מבחוץ ואדיר מבפנים. עוצמה פיזית יחד עם רכות, חן, יושר, שלמות וחוש הומור מופלא בלטה אצלו היכולת הנפלאה להבחין בין עיקר וטפל, היכולת לדעת ולצפות דברים מראש (כמו למשל השאלות שישאל המורה במבחן…)"
אורי היה בעל יכולת קריאה מהירה ויסודית, ובעל יכולת למידה עצמית שהתבטאה בלימוד תוכנות מחשב חדשות בעת שירותו הצבאי.
נראה היה שהכל פתוח בפניו, וכל כוון בו יבחר – יצליח.
חבריו בקורס הטיס מספרים, כי ברגעים הקשים ביותר ידע תמיד לסחוף אותם לעולם של הנאה, כיף, צחוק וזלילות.
ביקוריהם המשותפים במסעדות והארוחות שארגן הפכו לשם דבר.
בעל הבית (בן ה-80) ממנו שכר אורי דירה בתל אביב כארבעה ימים לפני נפילתו, מתאר את אורי:
"התרשמתי מהרגעים הראשונים, מהופעתו הנאה וממעלותיו שבלטו ושלדעתי אפיינו אותו: חשיבה בהירה, צורת דבור שקולה, הומור עדין, נועם הליכות, נימוסים מושלמים…"
אין ספק כי אורי היה ילד נפלא, אחראי, בעל כבוד עצמי, חוש ארגון, רצון חזק וסמכותי, בעל חשיבה גלוית לב ורחבת אופקים, בעל חינניות בלתי רגילה והרבה מאד שמחת חיים.
אורי אהב לשתף בחוויותיו וכשהיה מטלפן הביתה מקורס הטייס, תמיד הקפיד לשאול לשלום אחיו ואחותו.
כשהיו שלושתם נפגשים בבית בשבתות, היה הבית מתמלא אור, צחוק, סיפורים וחברים.
חברתו של אורי, שירי חיות, לוותה אותו מכיתה י' ועד יום מותו. יחד בילו כל רגע פנוי ויחד יצאו בחופשות למסעות ברחבי העולם.
ביום 01.03.98 נהרג אורי בהר עיבל, בפעילות מבצעית.
בבית נותרו אלבומים ותמונות המתעדים את שנות חייו הקצרות אך מלאות התוכן של אורי.
בני משפחה וחברים אוהבים, כואבים ומתגעגעים. יהי זכרו של אורי ברוך.
Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.