אני יושב במקום מבודד בבסיס עובדה.
אני יושב לבד, כי כל פעם שאני חושב עליך אני רוצה שזה יהיה רק אני ואתה בלי אף אחד אחר.
אני בקורס פקוד והדרכה עכשיו היום התבקשנו לחשוב על אסוציאציות של שבת.. הדבר הראשון שיכולתי לחשוב עליו הוא אתה: אני זוכר אותך יושב איתנו אצל סבתא ואוכל סרמלה, ורניקס ועוף בתנור עם תפו"א (ועוד ועוד..)..
אני זוכר אותך נכנס עם שירי לארוחת צהריים בבית ומתכופף מתחת למשקוף.
אני זוכר אותך הולך איתי למשחקי כדורגל וגם הולך איתי מכות על השטיח..
אני זוכר אותך הולך איתי לים וחושב: הייתי נותן את חיי עכשיו בשביל לשבת בים איתך ועם גליה ועם יובל- שרק תוכל לראות את הדוד שלה לרגע.
אני אשב עם סיגריה ואתה תגיד: "מה אתה מעשן י'מתלהב ".. מפגר לחשוב על דברים כאלה אבל לפעמים אני חושב איך היית מגיב לדברים שאני עושה ולאו דווקא טובים. דברים קטנים. מהחיים..
הייתי רוצה לנסוע איתך לטייל בארץ, רק אני ואתה, לראות נופים ואנשים.
אני רואה את עצמי דומה אליך בקטע של ליהנות מהשברים הקטנים והגישה של "חיים רק פעם אחת", אבל מה כל זה שווה בלעדיך?
אוהב וזוכר
אחיך
