אורי,
אני לא מאמין שכבר עברו 11 שנים.
אני עדיין שומע את הקול שלך בדמיוני. אני זוכר את אחת הפגישות הראשונות שלנו, באיזה מד"ס מוקדם בבוקר, כל כך קר ועדיין חושך. ריצת חימום ומתיחות, כולם הרוגים מעייפות ואתה עם הרגליים הארוכות שלך יושב על המגרש, מתמתח ומתבדח, ומבקש ממני עם חיוך גדול על הפנים: "טלמור תעשה את שמשון ויובב מפינוקיו", ואתה צוחק
וגורר אתך בצחוקך את שאר החבר'ה. כל כך פירגנת לי וישר הרגשתי בנוח איתך.
בסך הכל הכרנו לתקופה קצרה של שנתיים, ובכל זאת אני מוצא את עצמי נזכר וחושב עליך המון. בזיכרונותיי אתה תמיד שמח, והקול שלך ופניך צלולים בראשי, כאילו שרק עכשיו דברנו.
היה לי את העונג לעבוד איתך ביחד על הסרט סולו שעשינו בסוף שלב ראשוני של הקורס.
יצאתי מהבסיס כדי לצלם את השחקנית קרן מור, ועוד איזה כמה דוגמניות מפורסמות שאימא שלי מכירה, כדי שיברכו אותנו על הסולו. זה די נדיר שבקורס טיס מישהו יקבל אישור לצאת מהבסיס באמצע השבוע, ועוד בשביל לצלם דוגמניות, לכן היינו חייבים לתכנן הכל מהר, אחרת לא יהיה סרט סולו. אני זוכר שלפני שיצאתי מהבסיס ציידת אותי בנייר ועליו תסריט קצר, קראתי אותו בדרכי לתל-אביב, ולא הפסקתי לצחוק.
ישבנו ביחד במשך כמה שעות טובות בחדר העריכה, מתפוצצים מצחוק מהסרט המדהים שעשינו. אחד הסרטים המצחיקים והמיוחדים ביותר שאי פעם יצאו מביה"ס לטיסה.
עד היום אני עדיין מתפלא מהיכולת שלך לדעת מה יעבור, מה יהיה מצחיק, ולכתוב בזמן כל כך קצר תסריט שהפיל את כולנו מצחוק… גם את קרן מור…
העבודה על הסרט איתך היא זכרון שלעולם לא אשכח. אני חושב שהיא אחד הגורמים המשפיעים על החלטתי ללמוד קולנוע.
11 שנים אחרי, ואני בשנה ראשונה של לימודי קולנוע. בכל פעם שאני יושב ומנסה לכתוב דיאלוג או תסריט קצר, אני חושב לעצמי, הלוואי והיית פה ליידי.
אוהב אותך
טל (טלמור)
הולנד