מכתב לאורי 7

שבע שנים

שבע שנים מיום שהלכת –
ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו,
שש שנים תזרע – והשביעית שמיטה;
שבעה קנים למנורה בבית המקדש,
ובחלום פרעה שבע פרות ושבע שבולים;
ויעקוב עבד ברחל שבע שנים.

שבע שנים מיום שהלכת –
ומנינו שבעת צבעי הקשת בענן;
שבעה נימים לכינור,
שבעה תווי יסוד לסולם המוזיקלי;
שבעה שבועות מיום ספירת העומר,
שבע ברכות בחתונה ושבעה פרחים בזר.

שבע שנים מיום שהלכת –
אתה בתמונה וזוהי רק אשלייה.
שבע שנים של שאלות ללא מענה.
אני כותבת – אתה לא עונה.
מבקשת שתגיע ולו בחלום…

שבע שנים מיום שהלכת –
שבעת פלאי עולם,
שלגייה ושבעת הגמדים,
שבע כלות ושבעה אחים,
וההתיישנות שחלה אחרי שבע שנים?

שבע שנים מיום שהלכת –
קבולת הזכרון שלנו מוגבלת לשבע ספרות,
שבע מילים או הקבצות , שבע למספרי מכוניות
חשבונות בנק, אזורי מיקוד.
ושבעת מדורי גהנום…

השנה הלך לעולמו גיבור ילדותך –סטיב אוסטין –
שאת חולצתו סרבת להסיר ימים רבים.
איש ביוני –  טוב יותר, חזק יותר, מהיר יותר;
המטוס שלו התרסק, החליפו לו רגל, יד ועין,
אסטרונאוט וג'נטלמן שהטכנולוגיה הצליחה להרכיב מחדש.
מה שלא הצלחנו אנחנו לעשות בשבילך!

שבע שנים מיום שהלכת –
סבא משה – אבי – נפטר שבעה חודשים לפני שנולדת
על שמו קראנו לך: אורי-משה.
אמי – סבתך – נפטרה שבעה חודשים אחרי שנהרגת.

אולי יש משהו עמוק ומשמעותי
בכל השביעיות האלה. משהו שעלי לגלות;
ואולי הכל מקרי בלבד ואין מקום לשאלות.
הדברים שאנו קרובים אליהם –
אין בהם קביעות.

אחת אני יודעת:
היית.   לפני  שבע  שנים  ישבנו  שבעה.
עכשיו – א י נ ך.

אוהבת
אמא