עוצמת עיני ומסרבת להאמין
האומנם, לא אראה עוד פניך לעולמים?
פוקחת עיני – והנה תמונתך במדים,
חיוך נצח על הפנים
היו לך חיים נפלאים בני:
טיסות, טיולים, צלילות, מסעדות וכיופים,
חברות נפלאה עם שירי ומשפחתה
וקשרים אמיצים עם חברים ומעריצים.
סבתא אוהבת, אבא דואג,
אמא שמבשלת ומכינה דברים, רק כדי
לשמוע את מצמוץ ההנאה שלך והמילים:
"זה ממש ברמה" (תני לי עוד מנה)…
חשבת שיש לך "מזל קטן של איש גדול"
היית כל-כך בטוח בעצמך ובדרכך
ונטעת גם בנו אותו הבטחון ואותה הפילוסופיה
שצריך "לחיות היום".
הכל עבד טוב ונהדר, עד לאותו יום
מר ונמהר בו נלקחת מאתנו,
וכל מה שהיה – פשוט נשבר.
יושבת וחושבת: האומנם לא אזכה
לראותך מביא נכדים?
וצאצאיהם שך גליה ושל תום
שלא יזכו להכיר את הדוד אורי
הענק טוב הלב, אוהב הילדים?
פוקחת עיני ושוב תמונתך במדים,
אותו חיוך נצח עדיין על הפנים…