היה זה בוקר יום ראשון, אחד הימים הראשונים למלחמה הזאת. השעה 10:00 וחמש דקות. בדיוק אותו
היום ואותה השעה שבה טס אורי בפעם האחרונה…..
כדרכי, נסעתי לבית-הקברות הצבאי בחיפה, שם טמון אורי בני, אזור ג' חלקה 3, דייר קבע מזה שמונה שנים וחמישה חודשים. אורי היה נווט קרב 15-F ונהרג בעת טיסת אימונים מעל הר-עיבל (הר הקללה) ב-1.3.1998.
הגעתי לבית-הקברות מצויידת בקופסת קרטון ממשתלת יגור. בתוכה שקית דשן ושתילים חדשים ("וינקות") שעמדתי לשתול במקום המיועד לכך על חלקת הקבר לצדו של עץ רימונים קטן, שכבר התחיל לתת פירות…
בדיוק כשהתחלתי לסלק את שרידי השתילים שקמלו בשמש, שמעתי לפתע שלוש "נפילות".
אוזני, שלא היו מורגלות עדיין בקולות הנפילה, קלטו בכל זאת משהו שונה מהרגיל. הבטתי ימינה ושמאלה וגיליתי שאני לבדי בבית הקברות, כנראה בגלל שעת הבוקר המוקדמת.
מחשבותי נדדו אל קבוצת הנווטים, חבריו של אורי מקורס הטייס,
בעוד אני מהרהרת בהם, נשמע המציל בחוף-הכרמל קורא במערכת הכריזה אל האנשים שהיו אותה שעה בחוף: "לרוץ מהר לכוון מלון מרידיאן. אלה הוראות של פיקוד העורף. גברת, תעזבי את התיק ותרוצי לכוון המלון…"
ואז, נשמעה יללת האזעקה שכבר לא השאירה מקום לספק.
והנה אני שומעת את הנווטים, חבריו של אורי, טסים בשמיים מעלי.
אורי'לה! פניתי אליו בתחינה, אנא שמור עליהם. מחצית מנשותיהם בהריון עכשיו, כולן בחודש הרביעי….לך, אינני יכולה לדאוג יותר, רק להמשיך ולטפח את קברך….
חשבתי על יום הולדת 30 של אורי שאמור היה לחול בחודש יולי…. נזכרתי ביום ההולדת ה-22 שלו, שגם אז הוא כבר לא היה איתנו….. "חגגנו" עם הנווטים וחברותיהם במסעדת פאפאגיו, ששם תיכנן אורי לבלות ולא הספיק…. אחד המלצרים אמר לנו בזמן הארוחה:" אתם נראים כמו משפחה"…גמגמנו ואמרנו:"כן, אפשר להגיד משפחה"… ואז שאל המלצר: "ומה אתם חוגגים?"…… השתררה דממה. לבסוף אמרה שירי (חברתו היפה והחכמה של אורי): "אתה ממש לא רוצה לדעת"…..
האזעקה ברקע, אינני רוצה לזוז מהמקום הזה. אי אפשר לחשוב על סיום מתאים יותר מאשר השקט, הדומם והפורח כל-כך, מלא אנשים שהיו פעם צעירים בעלי חלומות ותקוות.
ברגע שסיימתי לשתול, יצא לו מבין הפרחים, פרפר לבן צח כשלג … …..והתעופף.
כמו קשת בענן, כמו הבטחה. הבנתי שעכשיו, אני יכולה ללכת…..
כמה חודשים אחרי…. לקרן ועדי נולד – זיו, לשירלי ואמיר – נולד אייל, לעינת ותומר – נולדה אלה….. קצין וג'נטלמן. ההבטחה שניתנה – קויימה.