Blog

דברים לזכרו של אורי בטורניר כדורסל | תומר ורד

גדלנו כאן יחד. שכבה של 11 כיתות, יותר מ-400 תלמידים בשכבה. את אורי ראיתי לראשונה עם כדורסל ביד.
משחק אחר משחק, טורניר רודף טורניר. אני עוקב מהצד, נוסע יחד עם חבריי לשכבה לעודד את הקבוצה שזה
עתה חזרה מטורניר בינלאומי בחו"ל ושכל עתידה לפניה, נהנה ממשחקים מותחים ובעיקר גאה על קבוצת כדורסל
נדירה של אותם הימים – חבורה מקצוענית, מלאת כישרון ורצון לנצח, אשר הדבר שהפך אותה לקבוצה יוצאת דופן
היה החיבור החברתי המיוחד שלה.

אורי היה ללא ספק אחד הצירים המרכזיים לדבק החברתי שנוצר שם ואיפשר להביא את הקבוצה להישגים מרשימים.

התגייסנו לקורס, מגמת נווטי קרב יחד, הרבה מאוד חוויות משותפות לאורך הדרך.
5 מתוך אלו שעמדו על קו מגרש המסדרים וקיבלו כנפיים היו שנתיים לפני כן כאן בריאלי) וקיבלו תעודת גמר לימודים,
גאווה גדולה.

הגענו לטייסות – אני ל-105 בחצור, אורי ל-106 בתל-נוף. נפגשים הרבה בין לבין ולבסוף שוכרים דירה יחד בתל-אביב.
הכניסה לחיים החדשים בת"א נקבעה – 1.3.98.

מארגנים את הדירה ביום שישי שלפני ביחד עם שירי. מקפיץ את אורי לעזריאלי, משם המשיך לכוננות יירוט בסופ"ש
ראשון בטייסת. מדברים במוצ"ש וקובעים מה נעשה בשבוע הקרוב.   שיחה אחרונה.

השעה 10 וקצת ביום ראשון, אני בטייסת, קיבלתי את ההודעה. במקביל בטייסת 106

חוזרים מטוסי ההסבה לדת"ק (באחד מהם היה אחד מחבורת החמישה שסיפרתי עליה קודם, חברי הטוב אביטן)
ומבטלים גיחה כי "קרה משהו לא טוב עם מטוס קרן אור".

מאותו הרגע הכל השתנה, הדברים קיבלו צבע אחר – אופן החיים בת"א, הקמת המשפחה וחינוך ילדיי, ההתייחסות שלי
לטיסה בסדיר צעיר, הקשר המיוחד שלי עם טייסת 106 למרות שמעולם לא טסתי בה ועוד ועוד.

17 שנים מאז שנאלצתי להיכנס לביתו של אורי בלעדיו. זכיתי לקשר מיוחד וחזק מאין כמוהו עם כרמלה וסמי היקרים,
שעד היום מלווים אותי לכל מקום כאילו היו הורי.

טורניר הכדורסל המיוחד הזה שמתקיים כאן היום כבר שנים רבות הינו בעיני הדרך הטובה ביותר לזכור את אורי.
הכל כאן מתערבב ביחד – ביה"ס, ספורט, חברים, קבוצת בוגרים, משפחה, טייסת.

אני בטוח שאם היו שואלים את אורי (מה שלפעמים עדיין קורה לי…) הוא היה רוצה לזרוק עליו בגדי ספורט עם
ספרה על הגב, להיכנס מתחת לסל, לפשוט את ידיו הארוכות ולעשות הכל כדי לנצח ולבסוף גם לחייך את חיוכו הכובש….

תומר ורד