"בלהה" | מאת: אריאל גיא

תגיד לי שזה חלום רע והעולם מוזר, הפוך וחסר הגיון,
וכשאתעורר זה ייגמר, השמים פתוחים ללא מיצרים וגבולות
תגיד לי שזה סיוט, ואתה משייט בתוכם מלא בטחון,
שכולו בדיה ולא יותר. וקרוב כל כך לשומע התפילות.
תגיד לי שזה חלום בלהות, ובאחת קרס הבז המוכסף וצלל,

כי אם זה לא חלום, אל אחת מצלעות ההר המקולל,
אז זו בלהה לאור היום. והגובה נמוג והיה כלא היה.
ואל אור היום ושלוות החופה השקופה

מתפרצים המחשכים ואש הלהבה,
גבוה מעל כולם – ומקפדים את חייהם של השניים,
כך זכרתי אותך תמיד, שלפני דקה עוד נגעו בשמיים.
עכשיו עלית להשקיף על העולם,
ולנו השארת את אש הלפיד. והלוואי והיה זה סיוט אכזרי,
ואתה שוב לא היית חסר,
ממקום משכנך החדש אלא באותו המימד האחר.
אתה ודאי רואה את החלד, אך אדע כי מציאות היא ולא חלום,
ומגלה שהארץ מובטחת, כי בהקיצי משנתי, הלילה הופך ליום,
אך את יושביה היא אוכלת. וכשזו המציאות – היום הופך
לשחור משחור.
ואני רואה אותך בדמיוני ואני כבר מתגעגע ומקווה,
ותמיד חיוך על פניך, שאולי בכל זאת תחזור.
וכעת אתה איננו וחיוך אין,
ולא אשוב לראותך בקרוב 'ביג-מן'. היה שלום אורי.

מוקדש בהערצה לאורי מנור
2.3.98
אריאל גיא

אריאל גיא ז"ל, הוא בן כיתה של אורי. נפטר ממחלה (8 שנים אחרי שאורי נהרג). במגירת שולחן הכתיבה של אריאל, מצאה אמו את "בלהה" שכתב יום לאחר נפילתו של אורי.